חברת נחום ואייל זכריה בע" נ' היפר זול האחים זכור בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") להיפוך נטל הראיה, כך שהנתבעת תחל ראשונה בהבאת ראיותיה ותגיש תחילה את תצהירי העדות הראשית מטעמה.

עניינה של התביעה בהפרות נטענות של הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים שהתבטאו, בין היתר, באי תשלום דמי שכירות ע"י הנתבעת; המחאת חוזה השכירות לצד ג' ללא רשותה של התובעת וגביית דמי שכירות מן הצד השלישי ע"י הנתבעת בניגוד להוראות הסכם השכירות.

הנתבעת (להלן: "המשיבה") טוענת בכתב ההגנה, כי המבקשת שכרה את שירותיה של המשיבה על מנת שתבחן עבורה בתי עסק שבהם התעניינה המבקשת להקמת ותפעול בתי עסק לממכר. המבקשת לא שילמה את תמורת השירותים שסיפקה לה המשיבה. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בשלב מסוים הגיעה להסכמה עם המבקשת, לפיה תוקפא חבותה לתשלום דמי שכירות חודשיים עתידיים, והצדדים ישתפו ביניהם פעולה להקמתו ותפעולו של סופרמרקט ויתחלקו ביניהן ברווחים. בהקשר זה, טוענת המשיבה כי היא הוציאה כספים ומשאבים רבים להקמת המיזם העסקי המשותף עם המבקשת, ולכן היא זכאית לחלקה ברווחים שהניב העסק הנ"ל ולהחזר הוצאותיה. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה על סיום חלקה של המשיבה בעסק והעברתו לאחר, ללא שנערכה בין האחרונה לבין המבקשת התחשבנות סופית הדדית.

לטענת המשיבה, חובה של המבקשת למשיבה בכלל ובגין העסק המשותף בפרט עולה על החוב הנטען כלפי המבקשת בגין אי תשלום דמי שכירות.

באשר להמחאת חוזה השכירות לצד שלישי, נטען כי הדבר נעשה בידיעתה ובהסכמתה המלאה של המבקשת.

בנימוקי הבקשה נטען, כי הגנת המשיבה מבוססת על טענת "הודאה והדחה" אשר מעבירה את נטל הראיה וההוכחה את כתפי המשיבה. לטענת המבקשת, המשיבה מודה בחוב דמי השכירות הנטען וכן בהמחאת חוזה השכירות לצד שלישי. ברם, מוסיפה וטוענת בצד ההודאה, כי החוב של המבקשת כלפיה בקשר לעסק המשותף עולה על חוב דמי השכירות שהיא חבה בעצמה למבקשת וכי המחאת חוזה השכירות לצד שלישי נעשה בהסכמתה ובידיעתה של המבקשת.

מנגד טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות הואיל ולא מתקיימים התנאים המצדיקים את היפוך נטל הראיה. לטענתה, די אם אחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחה ע"י נתבע, כדי שהתובע יהיה הפותח בהבאת הראיות. לטענתה, היא לא הודתה במלוא הטענות הנטענות בכתב התביעה, ופרט לחוב דמי השכירות כפרה המשיבה ביתר הסעדים המנויים בסעיף 12 לכתב התביעה כגון חוב דמי שכירות של צד ג' שאליו המחתה המשיבה את חוזה השכירות, הפרשים בדמי השכירות ודמי שימוש.

הכלל הוא כי 'המוציא מחברו עליו הראיה', לכן מוטל הנטל על התובע להוכיח את תביעתו. תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את סדר הטיעון בתובענה, כאשר הנתבע לא מודה בעובדות שהתובע טוען להן בתביעתו. תחילה יביא התובע את ראיותיו ואחריו יביא הנתבע את ראיותיו שלו. תקנה 158 קובעת, כי התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ולהביא את ראיותיו, אלא אם כן מתקיימות הנסיבות הקבועות בתקנה 159 שעניינה 'הודיה בעובדות'. טענת "הודאה והדחה" מתקיימת כאשר הנתבע מודה בעובדות להן טוען התובע בתביעתו, אך טוען שמחמת עובדות נוספות, אין התובע זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו, ואם אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התביעה, שכן הנתבע הודה בה (ראו: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, (תשס"ד, 2003) עמ' 1530). כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג "הודאה והדחה" – 'כן אבל', היינו הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע. די בכך שאחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה ע"י הנתבע, כדי שהתובע יהיה הפותח בהבאת הראיות (ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ נ' רוט, פ"ד לט (4) 654).

כפי שכבר צוין לעיל, המבקש טוענת כי המשיבה הפרה את הסכם השכירות, שעה שחדלה מלשלם את דמי השכירות, וכן עת המחתה את חוזה השכירות לצד שלישי, בניגוד להוראות חוזה השכירות, וללא ידיעתה והסכמתה של המבקשת. עוד נטען כי גם הצד השלישי נמנע אף הוא מלשלם את דמי השכירות עבור שכירת הנכס.

במקרה שלפנינו, הודתה המשיבה בדבר אי תשלום דמי השכירות וכן הודתה, כי המחתה את חוזה השכירות לצד שלישי. עם זאת, המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשת חייבת לה כספים בגין רווחיה מן העסק המשותף וכן בגין החזר הוצאותיה בקשר עם העסק הנ"ל, אשר עולים לטענתה על סכום חוב דמי השכירות הנטען. באשר להמחאת חוזה השכירות לצד שלישי, טענה המשיבה כי הדבר נעשה בהסכמתה ובידיעתה של המבקשת.

יוצא, אפוא, המשיבה מודה בעובדות המהותיות המקימות את עילת התביעה של המבקשת, אך מציינת עובדות נוספות אשר בעטין גורסת כי המבקשת אינה זכאית לסעד המבוקש בגדר התובענה. על כן, אני קובעת כי טענות ההגנה הינן בבחינת "הודאה והדחה".

טענתה של המשיבה, כי לא הודתה במלוא האמור בסעיף 12 לכתב התביעה אינה רלוונטית, באשר האמור בסעיף זה מתייחס לסעדים הנתבעים ולא לעובדות המקימות את עילת התובענה.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה.

המשיבה תפתח בהבאת ראיותיה ותגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה בתוך 60 יום מיום קבלת עותק החלטה זו.

המבקשת תגיש תצהיריה תוך 60 יום מיום קבלת תצהירי המשיבה.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: